סדנה לשליטה בכעסים

אני חייבת סדנה לשליטה על כעסים. כל פעם שאני עולה על הכביש אני מבינה שזה כנראה בלתי נמנע. בדקות הראשונות אני מצליחה לנשום עמוק ולספור עד עשר. כאשר הספירה מתקרבת למאה, כמות החוצפנים עולה לעשר, כמות הרדומים שלא שמים לב לשום דבר עולה לעשרים, מדד הלחץ עולה והשפתיים פולטות מילים שחייבים לצנזר ללא הפסקה. דקות עוברות, הרמזורים מתחלפים, וכמות המסתננים עוברת כל גבול. אוזניי מתחילות להוציא עשן, הלחיים מקבלות צבע בורדו חזק וכל הפיוזים נשרפים.

זהו הכעס המשתלט על גופי ונשמתי. תסריט זה חוזר על עצמו כמעט מדי יום. כביש, כעס, איבוד שליטה. או איבוד שליטה ואז כעס. או יותר נכון הכעס הוא תוצאה מאיבוד השליטה. ולמי באמת יכול להיות שליטה על מה שקורה בכבישי ישראל? האם יש למישהו שליטה בעובדים שלו? במנהלים שלו? למי בכלל יש שליטה בחיים? לי אין וזה מכעיס אותי. מאוד.

רוצה לקום בשש, אני קמה בשבע – כעס. רוצה להוציא עשרה שקלים מהכיס, אני מוצאת שיש עשרים שקלים – כעס. רוצה להפסיק לאכול מתוק, יורדת על קילו סוכריות – כעס, כעס, כעס. כל פער בין הרצוי למצוי מביא להתפרצות זעם ברמה כזו או אחרת, עד להפיכה לחיה טורפת.

כעס הוא המדד שלי לעד כמה אני מרוכזת בעצמי. עד כמה כל רצוני הוא שיהיה לי טוב ואחרים? זבש"מ. הכעס מזכיר לי עד כמה אני רוצה לשלוט בהכל ובכולם, עד כמה אני רחוקה מהמקום שאני רוצה להיות בו – דאגה לקרובים לי, לסובבים אותי, ליציאה מעצמי. איך אוכל לשנות את המצב, להפסיק לרצות לשלוט בהכל, להפסיק לכעוס, לאזן את השכל והרגש, לצאת מעצמי? מי יכול לעזור לי?