נשים גדולות ברוחניות

שרה

לאורך ההיסטוריה האנושית, פעלו ענקי רוח שהקפיצו את העולם קדימה אל דרגת הקיום הבאה. נשים וגברים שעבדו ביניהם בשיתוף מופלא. לאחר חווה, האישה הבאה שפעלה בצורה רוחנית בולטת הייתה שרה אמנו. שרה עבדה בקומה זקופה במקביל לאברהם, ופתחה אוהל משלה שבו קיבלה את כל הנשים ולימדה אותן איך להתקדם אל הרוחניות בדיוק כמו שעושים היום בקורסים של קבלה לעם.

העולם מבולבל

הימים ימי בלבול, פירוד ושנאה. ארבעת אלפים שנה לאחור, בבל היפה והפסטורלית שממוקמת על אדמה פורייה בין הפרת לחידקל, סוערת ורועשת. אנשים שעד לפני רגע חיו כאחים, בשמחה והרמוניה בתוך הטבע, פתאום מתחילים לשנוא אחת את השני.
ויכוחים, שנאה, רצח ומלחמה מתחילים להתפשט במקום שהיה עד לא מזמן כל כך שקט ורגוע. אדם אחד מיוחד, אברהם, שואל את עצמו אינספור שאלות. למה זה קורה? איך העולם השתגע? מה המטרה של כל הטירוף הזה ומי מנהל כאן מאחורי הקלעים את כל הדרמה הזו?
מתוך החיפוש הפנימי הלוהט שלו וההתבוננות המעמיקה על הטבע ועל היחסים שנוצרו שם בין האנשים, אברהם מגלה חידוש רוחני. כוח אחד עצום של אהבה מנהל את המציאות, מנהיג אותה אל מטרה הרבה יותר גבוהה מהעולם הרגיל שכולם בינתיים חיים בתוכו. ממד רוחני חדש מחכה לנו שנפרוץ לתוכו מעל האגו שמתפרץ בתוכנו. אברהם שעוד לפני כן היה מפורסם כמנהיג רוחני בעל שיעור קומה, מתחיל לאסוף אנשים וללמד אותם איך לגלות בעצמם את מה שהוא גילה, על ידי פיתוח אהבה ביניהם מעל השנאה הגואה.

על כל פשעים תכסה אהבה

אבל מנהיג אכזרי אחד, רדוף שנאה ודחף לשלוט, לא אוהב את הרעיון שהעם יתחבר וישלוט בעצמו, בכוח האהבה. קוראים לו נמרוד, והוא מתחיל לרדוף את אברהם עד חורמה במטרה להרוס אותו. אברהם נמלט למדבר, פותח שם את האוהל שלו באין מפריע, ומזמין פנימה את כל מי שרוצה.

כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה (בראשית כא)

ואז מתגלה שרה. אישה עוצמתית, חכמה, מלאה באהבה וברצון להעניק לכולם את מה שגילתה וחוותה עם בעלה. היא לוקחת על עצמה משימה עצומה – ללמד את כל הנשים והילדים איך להתחבר ביניהם באהבה, ולבנות משפחה אחת מלוכדת שבה מעל לכל הפירוד, המחלוקות והשנאה שפושטת, לומדים לוותר, לצאת מהאגו ולהתחבר. יחד הם בונים ביניהם אהבה פנימית רוחנית, ודרכה נכנסים פנימה אל הממד העליון.

שרה והנשים שאיתה בונות מערכת חינוך שלמה ומדהימה, יוצרות מאפס משפחה גדולה, חברה מופתית. אל החברה הזו כולם מוזמנים להיכנס. אין הגבלות של צבע, גזע, מוצא או כל דבר אחר. כל מי שרוצה לגלות את מטרת החיים, להרגיש את ההרמוניה הנפלאה שמנהלת את כל העולם שלנו שבמבט הרגיל נראה כה כאוטי ומוזר, מוזמן לבוא וללמוד את השיטה. השיטה מדעית ובדוקה. השינוי הוא שינוי פנימי, כיול עדין ומדויק של תפיסת העולם האנושית. החברה מוכנה, פתוחה ומזמינה, עם אוכל טוב, שתייה, שירה ולימוד. והיום אפשר למצוא בארגון בני ברוך עשרות נשים כאלה!

שהיה אברהם אבינו מכניס בני אדם לביתו, מאכילן ומשקן ומאהיבן ומקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה" (שיהש"ר פ"א)

שהכניסן תחת כנפי השכינה – אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים (רש"י)

החיפוש של ירון

שלהי אוגוסט היה באותה שנה לוהט ומהביל. האספלט להט  בעייפות, האמהות תשושות חסרות סבלנות, ואנו צרובי שמש נערכים לעליה לכיתה י. ואז הגיע לשכונתינו משב מרענן, היה זה ירון, הוא הגיע יחד עם הוריו מקיבוץ בצפון הארץ. מיד עם הגיעו נוכחותו הורגשה במלוא עוצמתה, הוא היה יפה תואר, מלא שמחת חיים וצחוקו המיוחד התגלגל למרחוק, ירון כמונו עלה לכיתה י' למגמה הביולוגית, ומיד לקח בחן ובחביבות את שרביט המנהיג. כולנו נישבינו בקיסמו. באחד מערבי הסתיו הנעים ישבנו 8 חברים טובים, החבורה הביולוגית, על מחצלת במרפסת הענקית שבדירת הגג של הורי ירון,  ישבנו מבלי משים בעיגול, ירון שלא כהרגלו, לבש סבר רציני וסיפר לנו בשקט כי הוא ילד מאומץ,

הוא גדל בחום ואהבה אצל הוריו אותם הוא אוהב בעמקי נפשו. אך קיימת בליבו מועקה תמידית עם שאלות לא פתורות מה הניע   את האשה שילדה אותו, לנטוש אותו. הוריו סיפרו לו שחודש לאחר לידתו היא עזבה את הארץ,  לארץ מולדתה, היא השאירה מכתב קצר בו כתבה שהיא אינה יכולה לגדל את התינוק, וכי היא מאשרת את אימוצו. מאז לא שמעו ממנה, ירון אמר בקול שקט ועצוב שאין לו זיקה להכיר את האשה שילדה אותו

ישבנו במעגל ושוחחנו על הנושא, על החיים,  התלבטויות והיום בדיעבד אני מבינה שזו הייתה הסדנה הראשונה שלי במעגל. סיימנו יב', בתחילה שמרנו על קשרים אך עם השנים כל אחד פנה לדרכו. ירון למד רפואה והינו אחד הכירורגים הטובים בארץ.

שנים חלפו…ערב חורפי גשום, ישבנו בעלי ואני בבית קפה ולגמנו מרק חם. לפתע שמעתי מהשולחן הסמוך צחוק כל כך מוכר, קול  מוכר מאד. הסבתי את ראשי, בשולחן ישב ירון לידו ילדה כבת 7 ואשה. בלוריתו הזהובה התחלפה בראש קירח, בכל זאת חלפו מעל 20 שנה. גם ירון הסב ראשו ובקולו העמוק והשמח קרא בשמי, התרגשות ושמחה התמזגו יחד, ירון לא השתנה, מיד ביקש לצרף שולחנות וישבנו יחד. ערכנו היכרות, אשתו מיכל צנומה ולה פנים טובות וחיוך חמים, היא ישבה בכיסא גלגלים, ירון היה גאה בביתו הקטנה, הגיעה אחרי 3 בנים. ירון לחץ ידו של בעלי בחום והשיחה קלחה. ירון שאל את בעלי במה אתה עוסק? וזה מבלי להסס השיב אני לומד את חכמת הקבלה

עיניו של ירון נפקחו, הוא הפך דרוך, ממש כמו פעם והתחיל לשאול שאלות. בעלי השיב והוא שאל וכך שעה ארוכה. ירון סיפר שיש להם הכל בחיים, אך חסר להם דבר נוסף שאותו הם חיפשו זמן רב, הם מתחבטים בשאלה כמו מה הטעם בחיים, והיום כאילו במקרה הגיע "המורה" בדמותו של בעלי, אין מקריות הכריז ירון

בסופו של ערב לחצנו ידיים, חיבקתי את מיכל, אשה עדינה ורגישה, חכמה ומאתגרת, בדיוק מה שירון זקוק, ואז בעיניים בורקות ירון אומר: אני חייב לך עדכון, האמא הביולוגית יצרה קשר… הגיעה לארץ, נפגשנו… אשה יפה, חולה, מוזנחת בריאותית. ניתחתי אותה וכעת היא בשלבי החלמה…סגרתי מעגל

הרגשתי שירון קיבל מזור לתהיות שלו. ירון ומיכל אמרו שכבר מחר ירשמו ללימוד החכמה. מאז לא המשכנו בקשר, כל אחד עסוק בחייו, אך כפי שאני מכירה אותו בטוחה אני שהם כבר החלו ללמוד את חכמת הקבלה

עצבים בזוגיות

"למה את צריכה את זה? רק בעיות מהם, בלגן, לכלוך. הם נודניקים, רוצים אותך לידם כל הזמן. תחגגי את החופש שלך!" יש משהו בדברייך, חברתי. באמת אני מרגישה חופש, עושה מה שבא לי, יוצאת מתי שבא לי, זורקת נעליים איפה שבא לי. והבית הרבה יותר נקי ומסודר. בחודש הראשון לאחר שעזבתי את הבית באמת הייתי בהרגשה אינסופית של חופש.

יש משהו בדברייך שאני נזכרת בשנים האחרונות שכל מה שעשינו יחד זה לצרוח אחד על השני כמו שני ציפורים משוגעות עד שהייתי מתמלאת בצער ודמעות ופורשת לחדרי. יש משהו בדברייך, שאני מבינה שהתחתנתי לא מאהבה, לא מתשוקה, אלא מתוך רצון לנוחות שכל כך היתה חסרה לי. שנשארה חסרה לי גם במשך עשרים שנות נישואים, מלווה אותי בעצבות בלתי פוסקת ובחוסר נוחות פנימית עד שבא לי ליילל.

יש משהו בדברייך, שמשך עשרים שנה ניסיתי להסביר לו שחשוב לי שיקשיב לי, ישמע אותי, יכיר אותי, שהוא כל כך מעט מבין אותי וכל כך בצורה לא נכונה מנסה לחזות את מעשיי מתוך תצפיות קצרות ושטחיות, עד שהפסקתי לנסות, התכנסתי בתוך עצמי עם כאב חד ודמעות לתוך הכרית בלילה.

עם זאת יש סיבה שאת, חברתי היקרה, נשואה בפעם השלישית. שוויתרת על החופש שוב ושוב, לאחר שקיבלת אותו. מה גרם לכך? ומה גרם לי כבר אחרי חודש תחושה עמוקה של רצון למסור, להעניק את החופש הזה? ומה מושך אותי לחפש זוגיות בכמעט באובססיביות, למה באמת אני צריכה את זה?

אומנם קשה מאוד להודות באמת, במיוחד לעצמך, אבל אני חייבת להודות. אני לא יכולה להרגיש שלמה לבדי. יש בי צורך עז למשהו שאני יכולה לקבל רק ממישהו אחר, מבן המין השני. הצורך הזה הוא אמיתי, טבעי, לא צורך שהטביעה בי החברה. צורך לקשר, צורך ליחסים, צורך בחיבוק, מילה טובה, צורך לדאגה הדדית.

יש לי הרגשה שנוצרנו כל כך שונים, הפוכים זה מזה, שאנחנו כל הזמן מתרחקים זה מזה. ויחד עם זאת אנחנו כל הזמן נמשכים זה לזה, מתקרבים זה לזה משלימים זה את זה. נראה לי שעלינו להפוך להיות לאחד שלם ומושלם. אולי זו היתה כוונתו של הטבע.

מה יעשו מיליון אמריקאים בישראל ?

יש לי לא מעט חברים בארה"ב. בעיקר יהודים. ואני יותר ויותר שומעת מהם שהם ברצינות חושבים לעזוב אותה בגלל האנטישמיות הגוברת. הם מחפשים מקום לאן לברוח, מסתכלים במפה ומבינים שאין יותר מקום בטוח בעולם וישראל הפכה פתאום לאי של שפיות.

האם זו נטייה של יהודים אמריקאים רבים? נראה שבינתיים הם מחפשים דרכים לתקן את הבעיה מבפנים. ואם הם לא יצליחו? ומה אם כל מיליוני היהודים האמריקאים ירצו לבוא לישראל? כשהצרפתים באו לכאן לקנות דירות רק ליתר בטחון, כאשר עלתה האנטישמיות באירופה, מחירי הדירות זינקו בחדות. ואם כל האמריקאים העשירים יבואו ככל הנראה לא רק הנדל"ן יזנק, אלא המחירים של הכל, גם של המזון. ומה אנחנו נעשה אם המשכורת כבר היום בקושי מספיקה לנו למה שנחוץ? נגווע מרעב?

מעבר לכסף, לכלכלה, אני יודעת עד כמה החשיבה שמי שמגיע לארה"ב משתנה, המנטליות של מי שגר שם רק כמה שנים היא בלתי ניתנת להבנתי. ומי שנולד שם? אז הם יבואו, רגילים להחליט, להוביל, להנהיג. יוסיפו לארבעים המפלגות שלנו עוד עשר? יוסיפו לפילוג שכבר היום הוא בלתי נסבל. יקרעו את המדינה ואת האזרחים לקרעים? אם כך אסון החברתי מובטח לנו.

אבל האם נוכל למנוע את עלייתם אם הם ירצו? ככל הנראה לא. אז מה נוכל לעשות? איך נתכונן? נצטרך לבנות כאן תשתית שתוכל לקלוט ולהכיל אותם בלי להינזק. ומה היא התשתית הזו? לא אחדש אם אומר את מה שאני אומרת שוב ושוב – האחדות של העם. נצטרך לבנות כאן חברה חדשה שתהיה מוכנה לקלוט את כל יהודי העולם. חברה שבנויה לדאוג לכל חבריה. שתוכל לספק את כל הצרכים הנחוצים לכל אזרחיה. שלא תשאיר אף אחד מאחור. חברה שבנויה על ערכים של דאגה ואחריות הדדית.

האם נוכל לבנות חברה כזו? האם רגע לפני הבחירות אנחנו בודקים מי מהמנהיגים של היום מסוגל להוביל אותנו לחברה כזו? האם יש לנו נציג כזה בשלטון שיכול להוביל אותנו לאיחוד?

סדנה לשליטה בכעסים

אני חייבת סדנה לשליטה על כעסים. כל פעם שאני עולה על הכביש אני מבינה שזה כנראה בלתי נמנע. בדקות הראשונות אני מצליחה לנשום עמוק ולספור עד עשר. כאשר הספירה מתקרבת למאה, כמות החוצפנים עולה לעשר, כמות הרדומים שלא שמים לב לשום דבר עולה לעשרים, מדד הלחץ עולה והשפתיים פולטות מילים שחייבים לצנזר ללא הפסקה. דקות עוברות, הרמזורים מתחלפים, וכמות המסתננים עוברת כל גבול. אוזניי מתחילות להוציא עשן, הלחיים מקבלות צבע בורדו חזק וכל הפיוזים נשרפים.

זהו הכעס המשתלט על גופי ונשמתי. תסריט זה חוזר על עצמו כמעט מדי יום. כביש, כעס, איבוד שליטה. או איבוד שליטה ואז כעס. או יותר נכון הכעס הוא תוצאה מאיבוד השליטה. ולמי באמת יכול להיות שליטה על מה שקורה בכבישי ישראל? האם יש למישהו שליטה בעובדים שלו? במנהלים שלו? למי בכלל יש שליטה בחיים? לי אין וזה מכעיס אותי. מאוד.

רוצה לקום בשש, אני קמה בשבע – כעס. רוצה להוציא עשרה שקלים מהכיס, אני מוצאת שיש עשרים שקלים – כעס. רוצה להפסיק לאכול מתוק, יורדת על קילו סוכריות – כעס, כעס, כעס. כל פער בין הרצוי למצוי מביא להתפרצות זעם ברמה כזו או אחרת, עד להפיכה לחיה טורפת.

כעס הוא המדד שלי לעד כמה אני מרוכזת בעצמי. עד כמה כל רצוני הוא שיהיה לי טוב ואחרים? זבש"מ. הכעס מזכיר לי עד כמה אני רוצה לשלוט בהכל ובכולם, עד כמה אני רחוקה מהמקום שאני רוצה להיות בו – דאגה לקרובים לי, לסובבים אותי, ליציאה מעצמי. איך אוכל לשנות את המצב, להפסיק לרצות לשלוט בהכל, להפסיק לכעוס, לאזן את השכל והרגש, לצאת מעצמי? מי יכול לעזור לי?